סרט 16 מ"מ ביתי מול מקצועי — איך מזהים מה יש לכם ומה זה משנה לסריקה

התשובה הקצרה: סרט 16 מ״מ הוצג על ידי קודאק ב-1923 כחלופה זולה ל-35 מ״מ עבור חובבים, ורק אחר כך הפך לפורמט של בתי ספר, טלוויזיה, סרטי תעודה ותעשייה. הסימן המהיר ביותר הוא הניקוב: חורים בשני הצדדים (ניקוב כפול) מעידים על סרט אילם במקור, טיפוסי לצילום ביתי; חורים בצד אחד בלבד (ניקוב יחיד) משאירים מקום לפסקול אופטי או מגנטי, וזה מאפיין עותקים והפקות מקצועיות. ההבדל קובע אם יש קול, באיזו מהירות לסרוק, וכמה דקות יש בסליל.

16 מ״מ מגיע אלינו בשתי דמויות: פחית קטנה עם סרט משפחתי של סבא משנות ה-50, או ערימת פחיות גדולות ממוסד, קיבוץ או אולפן — סרטי הדרכה, כתבות, סרט תעודה שמישהו הפיק. סרט ביתי הוא בדרך כלל ישן יותר ואילם; סרט מוסדי הוא לרוב עותק מודפס עם פסקול. הכלל אינו מוחלט, ולכן מזהים לפי הסרט עצמו ולא לפי הסיפור.

איך מזהים לפי הניקוב ולפי השפה?

מושכים בעדינות כמה עשרות סנטימטרים ומסתכלים על שתי השפות מול האור. ניקוב כפול — שורת חורים בכל צד — פירושו סרט שנועד להיות אילם, וברוב המקרים חומר מקורי שצולם במצלמה. ניקוב יחיד משאיר בשפה החופשית מקום לפסקול: פסקול אופטי נראה כפס בהיר עם דוגמה מתפתלת או קווית לאורך השפה, ופסקול מגנטי נראה כפס חום-נחושת מט, כמו קלטת אודיו דקה. סופר 16 גם הוא בניקוב יחיד, אבל התמונה שלו נמשכת אל תוך השטח שבו היה הפסקול.

מה זה סופר 16 ולמה זה משנה לסריקה?

סופר 16 פותח ב-1969 על ידי הצלם רונה אריקסון: הוא משתמש בסרט ניקוב יחיד ומרחיב את התמונה אל שטח הפסקול, כך שהפריים הוא 12.52×7.41 מ״מ (יחס 1.69:1) לעומת 10.26×7.49 מ״מ (1.37:1) ב-16 מ״מ סטנדרטי. זה פורמט מקצועי מובהק, של יוצרים שרצו תמונה רחבה יותר לטלוויזיה ולקולנוע. בסריקה חשוב שהמכונה תלכוד את כל השטח הרחב ולא תחתוך לפי המסגרת הסטנדרטית — אחרת מאבדים רצועה מכל פריים.

כמה דקות יש בסליל 16 מ״מ, ובאיזו מהירות?

המהירות התקנית של 16 מ״מ עם קול היא 24 פריימים לשנייה, ולפי נתוני קודאק יש 40 פריימים בכל פיט של סרט — כלומר סליל של 400 פיט (122 מטר) מכיל כ-11 דקות. סרטים ביתיים אילמים לא תמיד צולמו ב-24: מצלמות חובבים עבדו בטווח של 16–24 פריימים לשנייה, ומצלמות קפיץ לא שמרו על קצב קבוע. לכן סריקה פריים-אחר-פריים חשובה כאן במיוחד — אנחנו קובעים את קצב ההצגה לפי הסרט, ולא נותנים לסרט משפחתי שצולם ב-16 להיראות כאילו כולם רצים.

למה גיל הסרט משנה יותר מהסוג שלו?

כל סרטי ה-16 מ״מ שמגיעים אלינו הם סרטי בטיחות על בסיס אצטט, והאצטט מתפרק: לפי IPI ו-NFPF, סרט שנשמר בטמפרטורת חדר מתחיל להראות את סימני תסמונת החומץ אחרי כ-40–50 שנה — ריח חומץ, התכווצות, התקמרות. קודאק קובעת שסרט שהתכווץ ביותר מאחוז אחד אינו בטוח להקרנה, וסרט ישן טיפוסי מכווץ 1.25–2 אחוז. הפחיות הגדולות והאטומות של 16 מ״מ מוסדי הן דווקא מקום שבו הבעיה מתגברת, כי אדי החומצה כלואים. הסברנו על זה במדריך תסמונת החומץ, ולמה בכלל אסור להקרין סרט ישן.

איך אנחנו סורקים 16 מ״מ?

כל סליל עובר בדיקה ידנית לפני הסריקה: ניקוב, גמישות, הדבקות ישנות, ריח וסימני ריקבון, ובאותה בדיקה אנחנו קובעים אם זה ניקוב כפול, יחיד או סופר 16 ואיזה פסקול יש. הסריקה נעשית ב-Muller HDS+ של Filmfabriek, פריים אחר פריים — הסרט לא רץ במקרן ולא מול מצלמה, אלא כל פריים נלכד בנפרד, גם כשהסרט מכווץ או שביר. הפסקול, אופטי או מגנטי, נלכד ומסונכרן לתמונה. המחיר לסריקת 16 מ״מ הוא 65 ₪ לדקת צפייה נטו, והתוצר הוא ProRes, MXF או MP4 לבחירתכם. הפרטים המלאים בעמוד המרת סרטי 16 מ״מ וסופר 16.

שאלות נפוצות

איך אני יודע אם הפחית שלי היא 16 מ״מ ולא 8 מ״מ?

לפי רוחב הסרט: 16 מ״מ רחב פי שניים מ-8 מ״מ וסופר 8, בערך כרוחב של אצבע. גם הסלילים והפחיות גדולים וכבדים בהרבה.

סרט 16 מ״מ עם ניקוב כפול יכול להכיל קול?

לא על הסרט עצמו — אין בשפה מקום לפסקול. קול שהיה על טייפ נפרד אפשר לשלב בעריכה אחרי הסריקה.

קיבלתי סרט תעודה או סרט הדרכה ישן, זה שווה סריקה?

לעיתים קרובות כן: עותקי 16 מ״מ מוסדיים הם לפעמים העותק היחיד ששרד. אם יש ריח חומץ, אל תחכו.

כמה דקות יש בפחית 16 מ״מ מלאה?

סליל 400 פיט (122 מטר) מכיל כ-11 דקות ב-24 פריימים לשנייה לפי נתוני קודאק. סליל אילם שצולם לאט יותר ייתן קצת יותר.