המרה לבד — המדריך הכן (וגם מתי לא)

התשובה הקצרה: כן, אפשר להמיר לבד — בעיקר קלטות וידאו ותמונות מודפסות — בתנאים ברורים: נגן תקין ונקי מהפורמט הנכון, לוכד וידאו, הרבה זמן אמת, וחומר שאינו פגום ואינו יחיד במינו. סרטי פילם (8 מ״מ, סופר 8, 16 מ״מ) לא: לא במקרן, ובטח לא בצילום הקיר בטלפון. עובש, ריח חומץ, חומר יקר-ערך או מאות קלטות — זו כבר עבודה למעבדה. הנה המדריך הכן, כולל החלק שבו אנחנו אומרים לכם מתי לא לבוא אלינו.

אנחנו מעבדה שמתפרנסת מהמרות, ובכל זאת נגיד את זה בפשטות: אם יש לכם שלוש קלטות מחופשה לפני כמה שנים, מצלמת וידאו שעובדת וערב פנוי — תעשו את זה בבית ותיהנו. השאלה היא לא ״אם אפשר״, אלא מה מסתכנים בו ומתי הסיכון גדול מהחיסכון.

מה באמת צריך כדי להמיר קלטת וידאו בבית?

שלושה דברים, והראשון הוא הקשה. נגן שמנגן את הפורמט שלכם: VHS דורש מכשיר וידאו, VHS-C דורש מתאם או את המצלמה המקורית, Video8 ו-Hi8 דורשים מצלמה או נגן ייעודי, MiniDV דורש מצלמה עם יציאה דיגיטלית. אם אתם לא בטוחים מה בכלל יש לכם, התחילו במדריך זיהוי הקלטת. ומלכודת שמפילה רבים: קלטת Digital8 נראית בדיוק כמו Hi8 — אותה קופסה, אותו גודל — אבל מוקלטת דיגיטלית. מצלמות Digital8 מוקדמות מנגנות גם Hi8 אנלוגי, רבות מהמאוחרות לא, ומצלמת Hi8 אנלוגית לעולם לא תנגן Digital8. אותה קלטת, שתי שפות.

הדבר השני: לוכד וידאו — התקן USB שמקבל את האות האנלוגי ומקליט אותו למחשב — וכבלים מתאימים. הדבר השלישי: זמן. המרה נעשית בזמן אמת ואין לה קיצור: קלטת של שעתיים היא שעתיים של הקלטה, ועוד ניסיון חוזר כשמשהו נתקע באמצע. ובכל השלבים תזכרו כלל אחד: הנגן הוא האיכות. ראשים מלוכלכים מורחים את התמונה, וכל דור-העתקה מאבד חדות וצבע שלא יחזרו.

מה המרה ביתית לא יכולה לעשות?

ארבעה דברים, בסדר חשיבות עולה. הראשון: לתקן תזמון. וידאו אנלוגי תלוי בתזמון מדויק של כל שורה בתמונה; סרט ישן על נגן ביתי מוציא תמונה שמתנדנדת, פסים ו״שלג״. מתקן תיקון בסיס-זמן (TBC) בונה את התזמון מחדש שורה אחר שורה, וראשים מכוילים פותרים חלק גדול מהשלג עוד לפני שהוא נוצר — ואת שניהם אין בנגן מהסלון. לפי CLIR האות המגנטי דועך עם השנים גם בלי הפעלה, ואורך החיים המעשי של קלטת הוא 10–30 שנה, כך שככל שהקלטת ותיקה יותר, איכות המכשיר קובעת יותר.

השני: להתמודד עם עובש. לפי IPI נבגי עובש לא נובטים מתחת ל-65% לחות יחסית, ולכן קלטת שחיכתה במחסן לח או במרתף היא חשודה מיד. הפעלת קלטת מעופשת בנגן שלכם מזהמת את המכשיר ומדביקה כל קלטת שתכניסו אחריה, והנבגים עצמם הם מפגע נשימתי. זה לא מקרה ל״ננסה ונראה״.

השלישי: קלטת שלא נוגנה עשרים שנה. לפי CLIR הקושר שמחזיק את החלקיקים המגנטיים על הסרט סופג לחות ונעשה דביק — sticky-shed — על המדף, בלי שאף אחד נגע. הריצה הראשונה אחרי עשורים היא הרגע המסוכן ביותר, כפי שמזהירים ספריית הקונגרס ו-NFPF: בודקים ומטפלים לפני שמעבירים במכונה, לא אחרי. מניסיוננו, רוב הקלטות בנות העשרים ניתנות להמרה מלאה — ודווקא בגלל זה חבל להרוס אותן בניסיון ראשון על נגן שלא יודע לעצור בזמן. והרביעי: קלטת שנתקעה. אם הנגן ״אכל״ את הסרט, לא מושכים. מכבים, ואם הסרט לא משתחרר לבד — משאירים את הקלטת במכשיר ומביאים את שניהם.

למה לא להקרין סרט ישן ולצלם את הקיר בטלפון?

כי זו הדרך המהירה ביותר להרוס את הסרט, ולקבל בתמורה וידאו גרוע. ראשית, ההקרנה. סרט אצטט ישן מתכווץ; לפי קודאק התכווצות מעל 1% כבר אינה בטוחה להקרנה, וסרט ישן טיפוסי מכווץ 1.25%–2%. שיני המקרן, שנועדו לסרט בגודלו המקורי, קורעות פרפורציות מכווצות. הרחבנו על זה בלמה לא להקרין סרט ישן, ותסמונת החומץ — ריח חומץ מהקופסה — הופכת את הסרט לשביר עוד יותר.

שנית, הצילום. סרט ביתי צולם ב-16–18 פריימים לשנייה, שהיא גם מהירות המקרן הביתי לפי קודאק. הטלפון מצלם בקצב וידאו אחר, והתוצאה היא הבהוב, פריימים שנבלעים ופריימים שמוכפלים, ותנועה קופצנית — הסברנו בלמה סרט ישן נראה מהיר מדי. ומעבר לקצב, אתם מצלמים קיר: מאבדים את שולי הפריים, את הצבע האמיתי של האמולסיה ואת רוב הפרטים בצללים ובאורות. סריקה פריים אחר פריים היא עולם אחר: ה-Muller HDS+ של Filmfabriek מוביל את הסרט בלי שיניים, מצלם כל פריים בנפרד כתמונה שלמה, וקובע את קצב ההצגה לפי הסרט עצמו. הסבר מלא במדריך הסריקה פריים-אחר-פריים. לזה אין גרסה ביתית, ואנחנו אומרים את זה לא כדי למכור אלא כי ראינו יותר מדי סרטים שהגיעו אלינו קרועים אחרי ״רק בדיקה קטנה במקרן״.

סריקת תמונות ושקופיות בבית — לגיטימי?

תמונות מודפסות — כן, לגמרי. סורק שטוח סביר, 600 dpi לפחות להדפס רגיל, סבלנות, וזה עובד; בסריקת תמונות בבית או במעבדה פירטנו מתי זה מספיק ומתי לא. שקופיות ונגטיבים הם סיפור אחר: הם דורשים סורק עם תאורה אחורית אמיתית, ברזולוציה של 2400 dpi לשקופיות ו-1200–2400 לנגטיבים, ואפליקציית טלפון שמצלמת שקופית מול חלון מתאימה לשיתוף ולא לארכיון. ואזהרה ממקום לא צפוי: אל תקרינו שקופיות ״כדי לבדוק מה יש״. לפי ספריית הקונגרס, דהייה משמעותית של שקופית מתחילה כבר אחרי כעשר דקות הקרנה מצטברות, ולפי Wilhelm דווקא קודאכרום, היציבה ביותר בחושך, היא מהרגישות ביותר לאור המקרן. תמונות שנדבקו זו לזו או לזכוכית — לא מפרידים בכוח ולא מרטיבים; סורקים דרך הזכוכית כמו שזה, או מביאים.

מתי המרה לבד היא בחירה טובה?

כשכל התנאים הבאים מתקיימים: מדובר בכמה קלטות ולא בארגז; הן חדשות יחסית ואוחסנו בבית ולא במחסן; אין ריח, אין אבקה לבנה, אין עיוות בקופסה; יש לכם את הנגן, והוא עובד ונקי; יש עותק נוסף, או שהחומר לא יחיד במינו; ובעיקר — אתם נהנים מזה. אם כן, כמה עצות מאיתנו: נקו את הנגן לפני, הקליטו לקובץ בדחיסה מינימלית ושמרו אותו כמקור, אל תמחקו את הקלטת אחר כך, וגבו לפי 3-2-1 — שלושה עותקים, שני סוגי מדיה, אחד מחוץ לבית.

מתי לא — ומתי להעביר למעבדה?

עובש. ריח חומץ. חומר יחיד במינו — החתונה של ההורים, האדם שכבר איננו, הסרט היחיד שיש ממנו. מאות קלטות, כי מאות קלטות בזמן אמת הן חודשים של ערבים. סרטי פילם, תמיד. קלטת שנתקעה, קלטת שנרטבה, קלטת שנשמעת ממנה חריקה. בכל אחד מהמקרים האלה החיסכון קטן מהסיכון. אצלנו כל קלטת וכל סליל עוברים בדיקה ידנית לפני שהם נוגעים במכונה, ומאז 2006 עברו כאן יותר מ-5,000,000 פריימים ותמונות — כולל לא מעט שהגיעו אחרי ניסיון ביתי שהשתבש. אין בזה שום בושה; רק כדאי לדעת מראש איפה הגבול.

שאלות נפוצות

אפשר להמיר קלטת VHS עם הטלפון?

לא ישירות. צריך מכשיר וידאו ולוכד; לצלם את מסך הטלוויזיה בטלפון נותן תוצאה גרועה בהרבה ממה שיש על הקלטת, ומה שאבד בדרך לא יחזור.

יש לי מצלמת Hi8 ישנה, היא תנגן את כל הקלטות שלי?

לא בהכרח. קלטת Digital8 נראית זהה ל-Hi8 אבל מוקלטת דיגיטלית, ומצלמת Hi8 אנלוגית לא תנגן אותה. בדקו מה כתוב על המצלמה ועל הקלטת.

הנגן ״אכל״ את הקלטת באמצע ההמרה, מה עושים?

לא מושכים. מכבים את המכשיר, ואם הסרט לא משתחרר בעדינות, משאירים את הקלטת בפנים ומביאים את שניהם אלינו.

סרקתי תמונות בבית ברזולוציה נמוכה, צריך לסרוק שוב?

לצפייה במסך זה מספיק. לארכיון ולהדפסה חוזרת אנחנו עובדים ב-600 dpi לפחות, ותמונות חשובות שווה לסרוק שוב פעם אחת כמו שצריך.