קלטות אודיו וסלילי טייפ — מדריך הזיהוי: מה יש לכם ומה אפשר להציל

התשובה הקצרה: רוב קלטות האודיו וסלילי הטייפ שמגיעים אלינו ניתנים להצלה, וזיהוי נכון הוא חצי מהעבודה. קלטת האודיו היא המצאה של פיליפס מ-1963 עם סרט ברוחב 3.81 מ"מ; סליל ביתי הוא סרט רבע אינץ' (6.35 מ"מ) על סליל 5 או 7 אינץ'. האיום העיקרי הוא הלחות שמרככת את הקושר (CLIR) — ומחקר של ספריית הקונגרס מ-2022 מצא שסרט נגין עשוי להישאר נגין עשרות שנים נוספות. יש זמן, אבל השעון רץ.

הארגז נראה כמעט תמיד אותו דבר: קלטות עם תוויות בכתב יד, אולי דיקטפון עם קלטות זעירות, ולפעמים קופסת קרטון מרובעת עם סליל בפנים — ההקלטה של סבא מהרדיו, או חתונה שהוקלטה לפני שהיו קלטות.

מה כתוב על גב הקלטת ומה זה אומר?

את הקלטת הקומפקטית הציגה פיליפס ב-1963 (המהנדס לו אוטנס). הסרט ברוחב 3.81 מ"מ נע ב-4.76 ס"מ לשנייה, והאורך קובע את הזמן: C60, C90 ו-C120 נותנות 30, 45 ו-60 דקות לכל צד. חריצים בגב הקלטת מסמנים את סוג הסרט: Type I (תחמוצת ברזל), Type II (כרום), Type IV (מתכת, מ-1979). הסוג משנה למכשיר, לא לכם.

איך מזהים מה בדיוק יש לכם?

ארבע משפחות מכסות כמעט כל מה שנמצא בבית ישראלי:

מה מספרים סלילי הטייפ על עצמם?

הסליל הביתי נושא סרט רבע אינץ' (6.35 מ"מ) על סלילים של 5 או 7 אינץ'; 10.5 אינץ' הם ציוד אולפני. המהירויות הביתיות: 1⅞, 3¾ ו-7½ אינץ' לשנייה — מהיר פירושו איכות, איטי פירושו זמן. חצי-מסלול או רבע-מסלול קובעים מונו או סטריאו ואת הכיוון. לא יודעים באיזו מהירות הקליטו? מתאימים בניגון. מה שמשנה הוא הבסיס: אצטט ותיק נשבר, פוליאסטר נמתח.

מה באמת מאיים על הסרט — ומה לא?

המנגנון המרכזי לפי CLIR הוא הידרוליזה של הקושר: הפוליאורתן שמחזיק את החלקיקים המגנטיים סופג לחות ונעשה דביק — sticky-shed: חריקה, היצמדות לראשים, ציפוי שנושר. זה קורה על המדף, בלי הפעלה, ופורמולציות מסוימות של סרט סלילים משנות ה-80 ידועות בכך — מתגלה רק כשפותחים את הסליל. אחסון לפי IASA וספריית הקונגרס: 18–21 מעלות, 45–50 אחוז לחות, יציב; מעל 65–70 אחוז מתחיל עובש. ולא מקפיאים — טבלת IPI במדריך NFPF מזהירה מנזק משמעותי. איפה לאחסן קלטות וסרטים בבית מפרט את המקומות הנכונים.

כמה זמן באמת נשאר לקלטות?

ההנחיה המסורתית (CLIR) מדברת על 10–30 שנה, ועל אובדן 10–20 אחוז מעוצמת האות תוך 10–25 שנה גם בלי הפעלה. אבל ב-2022 פרסמו ספריית הקונגרס ופוג'יפילם מחקר הזדקנות מואץ על סרט אודיו פוליאסטר: סרט נגין צפוי להישאר נגין עד כמאה שנה בתנאי חדר סבירים (20–24 מעלות, 30–60 אחוז לחות). כלומר 10–30 היא הערכה שמרנית ואין סיבה לקטסטרופיזם — השעון רץ, רק לאט יותר ממה שחשבו. כמה שנים מחזיקות קלטות מרחיב על המספרים.

איך אנחנו ממירים קלטות אודיו וסלילים?

העיקרון לקוח מספריית הקונגרס ו-NFPF: בודקים ומטפלים לפני שמעבירים במכשיר, לא אחרי. כל קלטת וסליל נבדקים ידנית — ליפוף, עובש, אצטט שביר, קצוות קרועים — ורק אז מנוגנים במכשיר מכויל. sticky-shed מטופל באפיית קלטות: חימום מבוקר במשך שעות שמגרש זמנית את הלחות מהקושר ופותח חלון של ימים להעברה אחת נקייה. התוצאה: קובץ דיגיטלי בקישור הורדה. פרטים בהמרת קלטות אודיו ובהמרת סלילי טייפ.

שאלות נפוצות

כמה זמן מחזיקה קלטת אודיו?

CLIR מדבר על 10–30 שנה, אבל מחקר של ספריית הקונגרס מ-2022 מצא שסרט נגין עשוי להישאר נגין עד כמאה שנה.

מה זה sticky-shed ואיך מזהים אותו?

הקושר הפוליאורתני סופג לחות ונעשה דביק: חריקה בניגון, סרט שנצמד לראשים ומשאיר ציפוי. לפי CLIR זה קורה על המדף.

האם אפשר להקפיא קלטות כדי לשמר אותן?

לא. טבלת IPI במדריך NFPF מזהירה שהקפאת מדיה מגנטית עלולה לגרום נזק משמעותי. שמרו במקום קריר, יבש ויציב.

הסליל של סבא — אצטט או פוליאסטר, ולמה זה משנה?

אצטט נשבר, פוליאסטר נמתח. שבר אפשר להדביק; מתיחה מעוותת את הצליל לצמיתות. לכן לא מנגנים סליל ישן בלי בדיקה.